<h1>הרוקח סימן שכ"ב</h1>
<h2>דף ט:</h2>
סדר תפלה בפ' א' דברכות א"ר יוחנן בתחלה אומר ה' שפתי תפתח וכו'. בפ' אין עומדין ובפ' א' דע"ז (דף ט) [דף ז] לעולם יסדר אדם שבחו של הקב"ה ואחר כך יתפלל. בפרק ערבי פסחים (דף קיז) ואעשך לגוי גדול שאומר אלהי אברהם. ואברכך שאומר אלהי יצחק. ואגדלה שמך שאומר אלהי יעקב. והיה ברכה. בך חותמין ולא בכולם. במכילתא בפר' תפילין מניין שאומר בא"י אלהינו אלהי אברהם אלהי יצחק ואלהי יעקב שנ' ויאמר עוד אלהים אל משה כה תאמר אל בני ישראל ה' אלהי אבותיכם אלהי אברהם אלהי יצחק ואלהי יעקב.
<h2>דף יב.</h2>
המתפלל כשהוא כורע כורע בברוך וכשהוא זוקף זוקף בשם [דכתיב] ה' זוקף כפופים. בשילהי פ' אין עומדין באבות שוחה תחלה וסוף. טעה באבות סימן רע לו. ואם שליח ציבור הוא סימן רע לשולחיו. מי שאין יכול לכוין יכוין באבות. אין אומרים כי אם האל הגדול הגבור והנורא, דאמרן משה וכנסת הגדולה. בפרקי דרבי אליעזר בפ' פ"ח ענו העליונים ואמרו בא"י מגן אברהם. בפרק הקורא את המגילה למפרע מניין שאומר הבו שנ' הבו לה' בני אלים מנין שאומר גבורות שנא' הבו לה' כבוד ועוז. בפ' אין עומדין מזכירין גבורות גשמים בתחיית המתים. בפרק א' דתענית בימות החמה אם לא אמר משיב הרוח מחזירין אותו בימות הגשמים אם לא אמר משיב הרוח אין מחזירין אותו. מתפלת המוספין של יום טוב האחרון של סוכות הוא יום שמיני עצרת עד יום ראשון של פסח מזכירין משיב הרוח ומוריד הגשם דהלכה כר' יהודה. בפרק א' דתענית ירושלמי אסור ליחיד להזכיר עד שיזכיר שליח ציבור. בפרקי דר' אליעזר בפרק ל"א עמד יצחק על רגליו וידע שכך עתידין לחיות מתים ופתח ואמר בא"י מחיה המתים. מנין שאומר קדושות שנא' הבו לה' כבוד שמו.
<h2>דף יב:</h2>
בפרק א' דברכות כל השנה כולה מתפלל אדם האל הקדוש ומלך אוהב צדקה ומשפט, חוץ מי' ימים שבין ראש השנה ליום הכיפורים, שמתפלל המלך הקדוש והמלך המשפט. בפרקי דרבי אליעזר בפרק ל"ה ויצא יעקב האל הקדוש נקדש בצדקה וענו העליונים ואמרו ב"א ה' האל הקדוש.
בפרק א' דברכות כל השנה מתפלל מלך אוהב צדקה ומשפט חוץ מי' ימים שבין ראש השנה ליום הכפורים שמתפלל המלך המשפט כיון שנעשה דין ברשעים כלו המינין וכולל זדים עם המינין שנא' ושבר פושעים וחטאים יחדיו ועוזבי ה' יכלו.
<h2>דף כד:</h2>
המשמיע קולו. סימן רע לו. ויש או' ניכר הוא שהוא מכוער והוא מקטני אמנה. ומסיק רב הונא שיכול לכוין את דעתו בלחש אבל אין יכול לכוין בלחש מותר בינו לבין עצמו. אבל לא בצבור משום דאתי לאטרודי.
<h2>דף כט.</h2>
בפרק תפלת השחר טעה בכל הברכות אין מחזירין אותו בברכת המינין מחזירין אותו חיישינן שמא מין הוא. ירושלמי לכל אין מחזירין חוץ מי שלא אמר מחיה המתים ומכניע זדים ובונה ירושלם כיון שכלו המינים מתרוממת קרנות הצדיקים שנא' וכל קרני רשעים אגדע תרוממנ' קרנות צדיק וכולל גרים עם הצדיקים דכתיב מפני שיבה תקום כי יגור אתך גר. היכן מתרוממת קרנות צדיקים בירושלים שנא' שאלו שלום ירושלם. בשוחר טוב במזמור י"ח ע"א בימי דוד שלא תבעו בנין בית המקדש וכו' אנו שחרב בימינו ואין אנו מתאבלין עליו ולא מבקשים עליו רחמים על אחת כו"כ לפיכך תקנו חסידים הראשונים שיהיו ישראל מתפללים ג' תפלות בכל יום אנא השב שכינתך לציון עירך וסדר העבודה לירושלם ותקנו בונה ירושלם ברכה בפני עצמה בתפלה ובברכת המזון. כיון שבאו לירושלים בא דוד שנא' ואחר ישובו בני ישראל ובקשו את ה' אלהיהם ואת דוד מלכם. בפרק הקורא למפרע דצלותא מצמיח קרן ישועה כיון שבא דוד בא בתפלה והביאותים אל הר קדשי ושמחתים בבית תפלתי. בפרק א' דע"ז הלכה שואל אדם צרכיו בשומע תפלה ואם בא לומר בסוף כל ברכה מעין כל ברכה וברכה אומר ואם רוצה לומר אחר תפלתו אפי' כסדר יוה"כ אומר.
בפרק תפלת השחר לא אמר שאלה בברכת השנים אין מחזירין אותו שיכול לאומרה בשומע תפלה אי אידכר בשומע תפלה. בפ"א דתענית הלכתא יחיד מתפלל תפלת תענית ומעמדות ערבית ושחרית מתפלל י"ח ואומר מעין המאורע בשומע תפלה ואם לאו אין מחזירין אותו הרי אם שכח עננו ה' אין מחזירין אותו ואם רוצה אומר קודם יהיו לרצון אמרי פי. ירושלמי אמר ר' תנחום מפני מה תקנו שומע תפלה ברכת חמש עשרה כנגד ה' למבול ישב אזכר' חמש עשרה שבהבו לה' בני אלים שהתפלה כלה את הפורענות מלבא לעולם. בפרק הקורא למפרע כיון שבאת תפלה באתה עבודה דכתיב ושמחתים בבית תפלתי וגו'.
<h2>דף כט:</h2>
בפרק תפלת השחר טעה ולא הזכיר של ראש חדש בעבודה ומסקנא אפי' סיים ולא עקר רגליו ואינו רגיל לומר תחנונים אחר תפלתו חוזר לראש פר"ח יחיד בציבור אם טעה ולא הזכיר של ר"ח שחרית אין מחזירין אותו שלא יטריח את הציבור וכל שכן ערבית שאין מקדשין את החדש אלא ביום אבל יחיד שלא בציבור חוזר וכן הלכה כיון שבאת הודאה באת עבודה זובח תודה יכבדנני.
<h2>דף לא.</h2>
תפלה מעומד בפרק אין עומדין תנו רבנן אין עומדין להתפלל לא מתוך שיחה ולא מתוך שחוק ולא מתוך דברים בטילים אלא מתוך דבר שמחה של מצוה, או מתוך הלכה פסוקה. כי הא דאמר ר' זירא בנות ישראל החמירו על עצמן שאפילו רואות טיפת דם כחרדל יושבות עליו ז' נקים. בפ"ב דתנא דבי אליהו השתחוו לה' בהדרת קודש מיכן אמרו אל יעמוד אדם בתפלה עד שיאמר הלכה אחת או פסוק אחד. אפי' מלך ישראל שואל בשלומו. לא ישיבנו בתפלה אבל למלכי אומות העולם משיבין מפני הסכנה. אפי' נחש כרוך על עקבו לא יפסיק. בפ"ק דיומא ודברת בם בם ולא בתפלה.
<h2>דף לב:</h2>
הלכות תפלה. א"ר אלעזר גדולה תפלה יותר ממעשים טובים שמשה רבינו לא נענה אלא בתפלה. אין עומדין בתפלה אלא מתוך כובד ראש, עבדו את ה' ביראה. בספרי לאהבה את ה' אלהיכם ולעבדו בתפלה אלהא דאנא פלח ליה בתדירא. ביבמות בפרק מצות חליצה (דף קה) המתפלל צריך שיתן עיניו למטה ולבו למעלה וכשיחפוץ להתפלל ילך לפניו ג' פסיעות שכתוב ג' הגשות לתפלה. ויגש אברהם. ויגש יהודה. ויגש אליהו. ועוד כתיב ורגליהם ב' רגל א' ואחר ישרה. מיישר רגליו יחדיו. ישר"ה שיר"ה תפלה בפ' א' דברכות המתפלל צריך שיכוין את רגליו שנ' ורגליהם רגל ישרה. ירושלמי א"ר אמי נאמר בכהנים לא תעלה במעלות. עקב בצד אגודל. וחרנא אמר כמלאכים ורגליהם רגל ישרה. ולא יעמוד על גבי ספסל ולא על גבי מקום גבוה ויתפלל אלא במקום נמוך, ממעמקים קראתיך ה'. ונותן עיניו למטה, כדאמר בפרק מצות חליצה. ומכוון בכל לבו. בשלהי פ' תפלת השחר א"ר אלעזר לעולם ימוד אדם את עצמו אם יכול לכוין את לבו יתפלל ואם לאו אל יתפלל. בפרק אין עומדין המתפלל צריך לכוין את לבו תכין לבם תקשיב אזניך. בפרק ב' דפרקי אבות אל תעש תפלתך קבע אלא תחנונים לפני הקב"ה. בפרק אין עומדין המאריך בתפלתו אין תפלתו חוזרת ריקם. (לא.) וחנה היא מדברת על לבה, מיכן שהתפלה צריכה כונה. רק שפתיה נעות, מיכן שצריך לחתך בשפתיו. וקולה לא ישמע, מיכן שאסור להגביה קולו בתפלתו.
<h2>דף לג:</h2>
בפ' אין עומדין מודים מודים משתקין אותו. בהודא' שוחה תחלה וסוף (לד.), בפ' תפלת השחר צריך שיכרע עד שיתפקקו חוליות שבשדרה. בשלהי פרק א' דבבא קמא לאחר ע' שנה נעשית שדרו של אדם נחש והוא דלא כרע במודים ולמה נחש משום דאמר בפ' א' דברכות (דף יב) כי כרע כרע כחיזרא כי זקיף זקיף כחויא ירושלמי בפרק א' דשבת בר שיזרתא דבר אנש מתעביד חיויא דלא כרע כל קומתיה עד שיזרא. ירושלמי, תני רב תחליפא בן שאול הכל שוחחין עם שליח ציבור בהודאה ר' זעירא אמר ובלבד במודים, רבי שמואל בר נתן בשם ר' אחא ב"ר חנינא מעשה באחד ששחה יותר מדאי והעבירו רבי אמי רבי יוחנן הוה מעבר רבי חייא בר אבא לא הוה מעבר אלא גער, ותו אמר רב בפרקין תני ובלבד שלא ישחה יותר מדאי, רב ירמיה ובלבד שלא יעבד כהדין חרותא אלא כל עצמותיו. הנני הקטן מסיים מודים דרבנן לעשות רצונך בלב שלם על שאנו מודים לך שאתה הוא אלהינו ואלהי אבותינו לעולם ועד. ירושלמי דברכות תני לא ישוח יותר מדאי ואם מצטער לכוף או זקן מסיק רב הונא כיון שניענע בראשו דיו. בפ' במה מדליקין על הניסים דפורים ודחנוכה מזכיר בהודאה. במסכת סוטה בפרק ואלו נאמרין (דף מ) כששליח ציבור אומר מודים העם מה הן אומרין ומסיק מודים אנחנו לך ה' אלהינו ואלהי אבותינו ואלהי כל בשר יוצרנו יוצר בראשית ברכות והודאות לשמך הגדול על שהחייתנו וקיימתנו כן תחיינו ותקיימנו ותאסוף את גליותינו לחצרות קדשך לשמור חוקיך ולעשות רצונך בלבב שלם על שאנו מודים לך. ירושלמי מסיים בא"י האל ההודאות.
<h2>דף לד.</h2>
בפרק אין עומדין אמר רב הונא טעה בג' ראשונות חוזר לראש, אמר רב לעולם אל ישאל אדם צרכיו בג' ראשונות, יש לומר הני מילי ליחיד אבל לציבור מותר. כגון זכרנו לחיים במגן, מי כמוך במחיה המתים, וכתוב לחיים בהודאה, בספר חיים בעושה השלום, וכן קרובץ אומר בג' ראשונות. בפרק הקורא את המגילה למפרע מה ראו לומר בינה אחר קדושה דכתיב והקדישו את קדוש יעקב וכתיב וידעו תועי רוח בינה. בפרקי דרבי אליעזר בפרק ל"ט ראו עליונים שמסר שם המפורש למשה רבינו ואמרו ב"א ה' חונן הדעת. בפרק אין עומדין (לג.) אומר הבדלה בחונן הדעת מתוך שהוא חול קבעוה בברכת חול, מתוך שהיא חכמה קבעוה בברכת חכמה וקי"ל אומ' הבדלה בחונן הדעת. והמבדיל בתפלה צריך להבדיל על הכוס. לא הזכיר הבדלה בחונן הדעת אין מחזירין אותו שיכול לאומרו על הכוס. (לג:) יום טוב שחל להיות במוצאי שבת מתפלל ותודיענו. ירושלמי אסור לעשות מלאכה עד שיבדיל ודכוותי' אסור לתבוע צרכיו עד שיבדיל. מה ראו לומר תשובה אחר בינה דכתיב פן יראה בעיניו ובאזניו ישמע ובלבבו יבין ושב. מה ראו לומר סליחה אחר תשוב' דכ' וישוב אל ה' וירחמהו ואל אלהינו כי ירבה לסלוח. מה ראו לומר גאולה בשביעי' מתוך שעתידין ליגאל בשביעית, במוצאי שביעית בן דוד בא התחלה דגאולה בשביעי'. בפרק הקורא למפרע צלותא גואל ישראל בשביעית קבועה. מה ראו לומר רפואה בשמינית מתוך שניתנה מילה בשמיני' שצריכה רפואה לפיכך קבועה בשמיני'. מה ראו לומר ברכת השנים בתשיעי' כנגד מפקיעי שערים שבור זרוע רשע ורע, ודוד כי אמרה בפרשה תשיעית. בפרק א' דתענית (דף י) קיימא לן כחנניה דאין שואלין גשמים ותן טל ומטר עד ששים בתקופה ויום ששים כלאחר ששים הילכך מונה עד יום שנפלה בו תקופת תשרי ס' יום וביו' ס' מתחיל ותן טל ומטר ויתפלל עד הפסח ופוסק מלישאל עד ס' לתקופת תשרי. בפרק אין עומדין (לג.) מתוך שהגשמים שקולה כפרנסה קבועה בברכת השנים. מה ראו לומר קבוץ גליות אחר ברכת השנים דכתיב ואתם הרי ישראל ענפיכם תתנו ופריכם תשאו לעמי ישראל כי קרבו לבא. כיון שנקבצו גליות נעשה דין ברשעים דכתי' ואסירה כל בדיליך ואשיבה שופטיך.
